היי חברים וברוכים הבאים לבלוג שלי! ?
קראתי את מה שכתבה ננה בעמוד הראשי של הבלוג שלה, ואני מודה לה, כי לפחות לא אצטרך לספר על קטע “המשפחה”.
(אגב כל מה שכתבה ננה – נכון!)
קראתי גם את סוף הפרק שלה ומה שכתבה עלי, תקנו אותי אם אני טועה, אבל הרגשתי שזה נאמר בציניות… למשל – למה להגיד “גובה דשא” ולא להגיד סתם – נמוכה?
אין מה לעשות, ננה מתנשאת עלי. מתנשאת מעלי בגובה וזה ברור ואין מה לעשות עם זה, אבל מתנשאת עלי גם בהתנהגות ומה לעשות – זה משפיע עלי…
אבל אתחיל כמו ננה, מבראשית:
קודם כל, נעים מאוד, זאת אני הנמוכה והמתוקה:
אני, כמו שאמרים עלי “חייה ניתנו לה במתנה”.
לא זוכרת איך הגעתי לשם, אבל מצאתי עצמי זרוקה, תועה ובוהה באמצע כביש בין עירוני סואן באזור נצרת, בשעת לילה מאוחרת. מימיני ושמאלי חולפות בדהרה מכוניות ואני בפאניקה, ממש משותקת ומרגישה שזהו…
ופתאום זוג ידיים חמות מרימות אותי וכעבור 5 דקות אני שוכבת מכורבלת בבגאז’ של מכונית קטנה ירוקה (היה לי אויר לא לדאוג) שפניה – מי יודע?
לקח לי זמן להרגע ולהפסיק עם הרעידות, וכנראה שבסוף נרדמתי, כי התעוררתי כשהמכונית חנתה ליד בית נחמד.
מסתבר שהידיים היו שייכות לבת הצעירה של המשפחה.
עכשיו תבינו מה זה “שרוטה”: היא נסעה בכביש הראשי וראתה אותי בזווית העין (שמעתי כשהיא סיפרה), עצרה בצד, רצה לכביש, תפסה אותי והכניסה אותי למכונית. הבנתם??
כמובן שהיא חטפה נזיפה מהמשפחה על הסיכון שלקחה, אבל אני כבר הייתי בבית…
בצעירותי הייתי מאד מתוקה (גם עכשיו לדעתי…) והבת כינתה אותי “שוש” שושי” כשמות חיבה. כשהתבגרתי הוסב שמי לשושה, שם יותר בוגר וגם יש למשפחה חברה בשם כזה.
מי אני? מה מוצאי? מי הורי? אין לי מושג.
נכון, אני שחורה, מתולתלת מעט ומאד מאד נמוכה (רגליים קצרות, מה לעשות). אבל להגיד שאני בגובה דשא? זה פשוט לא נכון ואפילו פוגע.
כמובן שטוב לי מאד במשפחה הזאת ואני מעריצה גדולה של ננה, אבל להגיד שמערכת היחסים בינינו פשוטה ושאין לה השלכות עלי (בעיקר בתחום הנפשי…), זאת לא אוכל.
כל זה עוד יגיע אליכם בהמשך. ואיזה כיף שיש לי אפשרות לשפוך סוף סוף את ליבי… ?
