
זה קורה כמעט תמיד ברגע הלא נכון. רחרוח במפשעה.
מפגש ראשון, חיוך מנומס, “איזה כלב חמוד”, ואז – האף נשלח קדימה, למקום שגורם לנו להסיט מבט ולהרגיש קצת לא בנוח.
יש מי שמתנצל מיד. יש מי שמושך ברצועה. והכלב? הוא נשאר רגוע לגמרי. מבחינתו, שום דבר חריג לא קרה.
העולם של הכלב בנוי מריח
אנחנו רגילים להבין אנשים דרך מילים, מבטים והבעות פנים. כלבים חיים בעולם אחר – עולם שבו ריח הוא מקור המידע המרכזי. לא ריח “נעים” או “לא נעים”, אלא ריח כנתון: מי עומד מולי, מה עבר עליו, ואיך הוא מרגיש עכשיו.
חוש הריח של כלבים מפותח לאין שיעור משלנו, וחלקים נרחבים במוח שלהם מוקדשים לפענוח ריחות. זו הדרך שלהם להתמצא, להכיר, ולבחון סיטואציות חדשות.

למה דווקא המפשעה?
כי שם נמצא ריכוז גבוה במיוחד של מידע. באזור הזה יש בלוטות זיעה אפוקריניות, שמפרישות חומרים כימיים ייחודיים לכל אדם. הריח משתנה בהתאם למצב רגשי, הורמונלי ופיזי – ולכן מספר לכלב הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מעבר לזה, זו פשוט נקודת גישה טבעית: גובה מושלם לאף של כלב, בלי מאמץ ובלי תכנון.

מה הכלב “קורא” מהריח?
בכמה שניות של רחרוח, כלב יכול לקלוט:
- גיל משוער
- מין
- רמת מתח או רוגע
- שינויים הורמונליים
- מצב בריאותי כללי
מבחינת הכלב, זו היכרות בסיסית.. לא מחווה חברתית – אלא איסוף מידע.
זה נורמלי? כן
רחרוח כזה הוא התנהגות טבעית לחלוטין. אין כאן דומיננטיות., אין משמעות מינית. ואין קשר לחוסר חינוך. זה פשוט כלב, שעושה שימוש בחוש החזק ביותר שלו.
אז למה זה מרגיש לנו כל כך לא נעים?
כי אנחנו מפרשים את הסיטואציה דרך קודים אנושיים: מרחב אישי, נימוס, כוונה. הכלב לא מנסה להביך, ולא “חוצה גבולות”. הפער נוצר אצלנו – לא אצלו.
טבעי, אבל לא תמיד מתאים
זה שהתנהגות טבעית, לא אומר שהיא תמיד מתאימה לכל סיטואציה חברתית. וכאן נכנס התפקיד שלנו. לא כדי לתקן את הכלב, אלא כדי לנהל את המפגש.
מה שעוזר:
- אילוף בסיסי עקבי
- הסטת תשומת לב לפני מפגש
- רצועה מנוהלת ברוגע
- עצירה קצרה כשההתרגשות גבוהה מדי
מה שפחות:
- צעקות
- משיכה חדה
- ענישה
תגובות כאלה רק מוסיפות מתח – ולא באמת משנות התנהגות.
זה לא המקרה היחיד
רחרוח נראה לנו פולשני, אבל לכלב זו דרך פשוטה להכיר.
זה אותו פער מוכר בין מה שהכלב עושה לבין איך שאנחנו מפרשים את זה, כמו שעולה גם בכתבה “חיוך כלבי מאוזן לאוזן: האם כלבים מחייכים?”.
לא בגלל טעות של הכלב – אלא בגלל הפער הקבוע בין התנהגות כלבית לקריאה אנושית.
להבין במקום להיבהל
כשעוצרים רגע ומבינים את ההיגיון הכלבי, המבוכה אולי לא נעלמת לגמרי אבל: הכלב לא עושה פדיחות. הוא פשוט מדבר בשפה אחרת. וכשאנחנו לומדים להקשיב, הקשר נעשה ברור, רגוע ומדויק יותר.
נקודה למחשבה
רחרוח הוא לא חוסר נימוס – אלא איסוף מידע. ניהול רגוע של המפגש עדיף תמיד על תיקון כוחני.

שאלות ותשובות
למה כלבים מרחרחים אנשים במפשעה?
כי זה אזור עם ריכוז גבוה של ריחות ביולוגיים שמספקים לכלב מידע על זהות, מצב רגשי ושינויים פיזיולוגיים.
האם רחרוח במפשעה הוא התנהגות לא מנומסת?
לא. זו התנהגות טבעית של כלבים, שאינה קשורה לחוסר חינוך, דומיננטיות או כוונה מינית.
למה זה קורה בעיקר עם אנשים זרים?
ריח חדש מספק מידע חדש. אנשים מוכרים פחות מעניינים את הכלב מבחינה ריחנית.
האם צריך למנוע מהכלב לרחרח אנשים?
לא למנוע, אלא לנהל. אילוף בסיסי, הסטת תשומת לב וניהול רגוע של המפגש מספיקים ברוב המקרים.
למה זה מרגיש לנו כל כך מביך?
כי אנחנו מפרשים את ההתנהגות דרך קודים אנושיים של נימוס ומרחב אישי, בעוד שהכלב פועל מתוך תקשורת טבעית.

