שאלה זו מטרידה מן הסתם הרבה בעלים לכלבים לבנים כמו: בישון פריזה, ווסטי, פודל, פפילון, גריפין, בולדוג אמריקאי, מלטז ועוד כמה וכמה גזעים.

“שביל כתמי הדמעות”

זהו מצב בו הפרווה מתחת לעיניים מוכתמת בצבע חום אדמדם. מצב זה נפוץ בגזעים מסוימים, אבל הוא לא מצב נורמלי.

השביל האדמדם נוצר כתוצאה מעודף של דמעות. צבעו מתקבל מהתחמצנות הדמעות ובעיקר מחמצון פיגמנטים מסוג porphyrins המצויים בדמעות.

יותר מסתם בעיה קוסמטית

לרוב זו בעיה קוסמטית, אך ללא טיפול ומניעה, החשיפה הכרונית של העור ללחות יוצרת מצע משגשג לחיידקים ושמרים.

עודף של דמעות (epiphora), זהו אחד המצבים הקשים לפתרון ברפואת עיניים וטרינרית.

ישנם הרבה מוצרים בשוק הנמכרים להלבנת הכתמים. אך אם מקור הבעיה לא יטופל, תהיה זו מלחמה יום יומית בלתי פוסקת ומתסכלת.

ולכן כמו לגבי כל בעיה, רצוי למנוע מראש את המצב.

אבחון הגורם למצב

במפגשים של בעלי כלבים מהגזעים המוזכרים למעלה, אפשר לשמוע על השערותיהם למצב: גנטיקה, מצב בריאותי, נוכחות פרעושים, דלקות אוזניים, בקיעת שיניים קבועות, סוג מזון ועוד. האמת היא שכל גורם שיביא לעודף של דמעות יכול להיכלל ברשימה.

שתי הסיבות העיקריות לעודף דמעות בחיות מחמד הן גירוי בעין ו/או ניקוז דמעות לקוי.

סיבה ראשונה אפשרית – גירוי בעין

התגובה הטבעית של העין לגירוי היא ייצור דמעות. המטרה ברורה: לשטוף את הגורמים המגרים מהעין.

אם ייצור יתר של דמעות מלווה גם בסימנים מובהקים לכאב, כמו מצמוץ מוגבר או גירוד בלתי פוסק של העין, כדאי לפנות מיידית לווטרינר.

גורמים אפשריים לגירוי בעין:

גורמים חולפים כמו אבק, עשן או כל זיהום אוויר אחר.

גורמים כרוניים:

• זיהום ויראלי (בעיקר בחתולים).
• גלאוקומה (עלייה בלחץ תוך עיני).
• אלרגיה – ישנם גזעים הנוטים לסבול מאלרגיה המתבטאת בין היתר בדמיעה.
• ריסים הגדלים בזווית לא נכונה המשפשפים את הקרנית.
• ריסים הצומחים במיקום לא תקין (על החלק הפנימי של העפעפיים).

ישנם גזעים שבאופן טבעי צומח להם שיער בעיניים. ברוב המקרים הוא לא גורם לגירוי, אך במקרים מסוימים הוא כן. במקרים אלה מבט מקצועי דרך זכוכית מגדלת יגלה את השערות הזעירות המגרות את הקרנית ואלו יוצאו בניתוח עדין. רוב הגזעים הנוטים לבעיות “שיעור” אלו הם גם הגזעים שנוטים לסבול גם מהסיבה השנייה – ניקוז דמעות לקוי.

סיבה שנייה אפשרית – ניקוז דמעות לקוי

הדמעות מיוצרות באופן קבוע ורציף בבלוטת הדמעות שבחלק העליון של ארובת העין. תפקיד הדמעות להגן על העין מיובש ולאפשר חדות ראיה. הדמעות מתנקזות באופן יעיל דרך מערכת צינורות אל הנחירים, כפי שקורה בעין שלנו.

איך מערכת הניקוז עובדת?

אם מסתכלים על הפינה הפנימית של העפעפיים בחלק הקרוב לאף, אפשר להבחין בפתח קטן (פונקטום), בגודל ראש סיכה, זהו פתח של צינור דק (קנליקולוס) המנקז את הדמעות לשק הדמעות. שק הדמעות מוביל את הדמעות בתעלת הדמעות אל חלל האף, לשם הדמעות מתנקזות בלי שנרגיש (אנחנו כן מרגישים את זה כשאנחנו בוכים – נזלת).

בעיות רבות, מולדות או נרכשות, יכולות להתרחש לאורך תוואי ניקוז זה:

• אחת הבעיות הנפוצות, במיוחד בגזעים כמו פודל, בישון פריזה וגזעים עם אף פחוס (ברכיוצפאלים), קשורה למבנה עין בו שקע העין רדוד. משמעות הדבר היא ששטח העפעף לא עמוק מספיק כדי להכיל את הדמעות בדרכן לפתח הניקוז. לכן חלק מהדמעות יזלגו אל מחוץ לעין ולא דרך הפתח.
• יש מקרים מולדים בו הפתח חסום (נפוץ בקוקר ספניאל ובפודל).
• יש מקרים מולדים של תעלות מוצרות.
• יש מקרים בהם העפעפיים מגולגלים פנימה וחוסמים את הפתח (entropion).
• גם שיער ארוך לעתים מפריע לניקוז, בעיקר בגזעים מסוימים כשהשערות צומחות באזור העפעפיים. בגזעים אלה צריך לגזוז שיער זה באופן קבוע.
• ישנם גזעים פחוסי אף שקפלי עור עודפים יכולים לחסום את הניקוז. הפתרון הוא ניתוח להסרת הקפלים העודפים.
• צלקות שנוצרו לאורך תוואי הניקוז מטראומות או מזיהומים יכולות לחסום צינורות דקיקים אלה.

איך מאבחנים?

האבחון אם קיימת בעיית ניקוז הוא קל ונעשה באופן בלתי פולשני. צובעים בפלורצסין את הדמעות ומחכים לראות אם הצבע יופיע בנחיריים. אם הנחיריים לא נצבעים – סימן שקיימת חסימה. אבחון מיקום החסימה הוא קצת יותר מורכב.

טיפול

הטיפול תלוי בגורם. כפי שהבנתם הגורמים רבים ושונים, חלקם ברי טיפול חלקם לא.

אם נמצא הגורם, אך הוא אינו פתיר, צריך לנקות יום יום את האזור ולהקפיד לייבש כדי למנוע גירוי וזיהום במקום.

כמו כן, מומלץ במקרים אלו ובעיקר בגזעים בעלי נטייה לאלרגיה, לספק מזון איכותי המועשר ברכיבים התומכים בעור ובפרווה בריאים.

רכיבים כמו: חלבון איכותי (מקורו מהחי), חומצות שומן חיוניות (אומגה 3), מינרלים (במיוחד אבץ ונחושת) וויטמינים A, B ו- E.

בכל מקרה, אנו ממליצים להתייעץ עם הווטרינר לגבי הטיפול המתאים ביותר לכלבכם.

ואגב – המזון אינו אחד מהגורמים לצבע באזור שביל הדמעות (כפי שנוטים לחשוב חלק מהבעלים…).

הפוסט עודף דמעות אצל כלבים הופיע לראשונה ב-Spets.

אלרגיה הנגרמת ע”י פרעושים היא מחלת העור השכיחה ביותר אצל כלבים וחתולים.

ברוב המקרים, האלרגיה מתפתחת בגילאים הצעירים (1-5), אך יכולה להופיע בכל גיל.

דעו את האויב

הפרעושים היא סדרה במחלקת החרקים. יש יותר מ-2000 מינים שונים של פרעושים!

מחזור החיים של הפרעוש דומה מאוד למחזור חייהם של חרקים רבים אחרים: ביצה > זחל > גולם > פרעוש בוגר.

הפרעושים מתפתחים בסביבת המגורים של החיה, בין שערות השטיח, חריצי הרצפה, בחול וכדומה. הפרעושים קופצים על החיה ונצמדים אליה.

עקיצות הפרעושים הן בעצם נשיכות. הפרעושים בוגרים ניזונים מדם, בזמן נעיצת החדק שלהם למציצת הדם הם מפרישים רוק המכיל חומר מונע קרישה והוא שמהווה את האלרגן.

פרעושים ותולעי מעיים (תולעים שטוחות)

הפרעושים משמשים כפונדקאים (מאכסנים) לזחלי התולעים השטוחות . כאשר הכלב או החתול מגרדים, מלקקים/ נושכים את האזור הנגוע, הם בולעים גם את הפרעושים.

הפרעושים המאכסנים את זחלי התולעים, מגיעים לקיבה ולמעיים, הזחלים משתחררים מהם, נצמדים למעי ומתפתחים לתולעת בוגרת.

התולעת הבוגרת בנויה חוליות חוליות, בהן מתפתחות ביצי התולעת. ראש התולעת נשאר צמוד למעי ואילו החוליות ניתקות ומופרשות עם הצואה (נראות כגרגרי שומשום לבנים בצואה או במקום מרבץ החיה).

זחלי הפרעושים ניזונים מביצים אלה והן מגיעות למעיהם. במעיי הפרעוש הביצים הופכות לזחלים אותן אוכל הכלב בזמן הגרוד או הנשיכות העצמיות שלו. הזחלים מגיעים למעי הכלב ושם מתפתחים לתולעים בוגרות וחוזר חלילה.

כלומר הפרעוש משמש כפונדקאי (מאכסן) לתולעים שטוחות שעוברות לכלב דרכו.

אם יש לכלב או לחתול פרעושים ,סביר מאד להניח שיש להם גם תולעים.

תסמינים של אלרגיה לפרעושים

אלרגיה לפרעושים בכלבים וחתולים מתבטאת בגירוד מוגבר, אבדן שיער, הופעת גלדים על פני העור, אודם ונפיחות בכפות הרגליים, באוזניים ובפנים (אלרגיה לדשא..) ואף אנמיה כתוצאה מאבוד הדם במקרה של הדבקה מאד מסיבית של פרעושים.

במקרה של כלב או חתול רגישים מאוד, אפילו נשיכה אחת או שתיים עלולות לעורר את האלרגיה (כמו אצל בני אדם).

אלרגיה לפרעושים נראית בעיקר, אך אינה מוגבלת לחלקו האחורי של החתול או הכלב. סימני האלרגיה יכולים להופיע בכל מקום על גופם.

*גירוד מוגזם יכול להיות גם סימן של תגובה לאלרגנים אחרים. החתול והכלב מתגרדים ואתם בטוחים שאין להם פרעושים? על אלרגיות אחרות בכתבה “די כבר עם הגירוד הזה, אתה תולש לעצמך את האוזן – גורמי אלרגיה אצל כלבים וחתולים”

איך מזהים שמדובר בפרעושים?

ישנם מסרקים ייעודיים (דומים קצת למסרקי כינים). כך תוכלו לדעת האם יש לכלב או לחתול פרעושים. אם תסרקו את קווצות השיער במיוחד באחוריים, תוכלו לזהות את פירורי הצואה השחורים של הפרעושים.

עוד שיטה היא לפקוק את האמבטיה, להעמיד את הכלב בתוכה ולשטוף במים. הלכלוך שהפרעושים משאירים אחריהם יצבע את המים או את הפרווה, אם היא בהירה, בצבע חלודה. השיטה הזו פחות מומלצת עם חתולים מסיבות מובנות…

יש לי פרעושים! מה עושים?

בלי פאניקה. יש מה לעשות.

ראשית, זכרו – פרעושים פירושם תולעיי מעיים בכלב ובחתול

ישנם אמצעים רבים להדברת פרעושים: ישנם סוגי שמפו שונים, קולרים, אמפולות, זריקות וכדורים. דברו עם הווטרינר שלכם והוא ייעץ לכם מה התכשיר המתאים לכלב או לחתול שלכם.

אזהרה:

שימו לב, שאתם קונים את המוצר נגד הפרעושים ממקור מוסמך ומחברה מוכרת. ישנם הרבה מאד זיופים או מוצרים זולים שנמכרים באתרים מפוקפקים.

מוצרים מזויפים עלולים להיות לא אפקטיביים במקרה הטוב או מסוכנים מאוד במקרה הרע (עקרון זה נכון גם בבחירת מזון לכלב ולחתול, תמיד עדיף לקנות מותג ששמעתם עליו ושיש לו “אבא ואימא”…).

אלרגיה לפרעושים עלולה לגרום לפצעים בעור ולדלקות קשות, במקרים כאלה, יש לגשת לווטרינר ולקבל טיפול מתאים.

אתם המטרה הבאה

פרעושים נהנים גם מדמם של בני האדם. כמו בקרב חיות המחמד כך גם אצל בני האדם ישנם אנשים רגישים במיוחד לעקיצות פרעושים.

כאשר ישנה כמות גדולה של פרעושים, כדאי לשקול הדברה בבית או בחצר. חשוב מאד לשים לב לחומרי ההדברה ולבחור בהדברה ירוקה. חשוב גם לדרוש לראות את תעודת ההסמכה של המדביר.

החיים עם כלב , חתול או ילד אלרגיים לפרעושים

הטיפול הטוב ביותר בפרעושים הוא מניעה על ידי שימוש באמצעים לטיפול בפרעושים באופן קבוע. שאלו את הווטרינר שלכם על הדרך המתאימה ביותר לכלב או לחתול שלכם.

הפוסט פרעושים! אמאל’ה!! : פרעושים ומה עושים הופיע לראשונה ב-Spets.

הכלב מגרד את אזניו ללא הרף, לועס את אצבעות רגליו עד זוב דם. מגרד ומורט את פרוותו באחוריים עד יצירת קרחות, החתול מלקק את בטנו ולא ניתן להסיט את ראשו ממנה והבטן אדומה וחמה. הם במצוקה. מה יש להם?.

גם הם כמו חלק מאתנו, סובלים אלרגיה.

הגורמים לאלרגיה נקראים אלרגנים ובדרך כלל הם נמצאים בסביבתו הקרובה של הכלב או החתול. רק כלבים וחתולים הרגישים לאלרגן זה או אחר יגלו תסמיני אלרגיה. כאשר הכלב או החתול שלכם מראים סימנים של אלרגיה, גילוי האלרגן הוא הצעד הראשון שיש לעשותו והוא נעשה על ידי ניחוש ופסילה של גורמים “חשודים” הנמצאים בסביבתם של הכלב או החתול.

אלרגנים שכיחים בבית של כולנו:

גורם האלרגיות השכיח ביותר הנמצא בסביבת הבית הם הפרעושים אך לכך הקדשנו כתבה נוספת – אמאל’ה פרעוש! : פרעושים ומה עושים.
אלרגנים נוספים בסביבות הבית הם:

קרדיות אבק

קרדיות האבק (אקריות), הן חרקים מיקרוסקופיים הניזונים מקשקשי עור אשר הפרשותיהם גורמות לאלרגיה. מבין האלרגנים הסביבתיים הביתיים הן השכיחות ביותר . הקרדיות הן חלק מקבוצה של אלרגנים הנישאים באוויר ומשפיעים על חיות מחמד, על אותה קבוצה נמנים גם אבקנים של צמחים מסויימים ונבגים של פטריות עובש. התגובה לאלרגנים אלה היא מאד אישית וכך גם התסמינים.

כלבים וחתולים רגישים עשויים להגיב באופן שונה וייחודי לקרדיות האבק, אך התגובה השכיחה היא תגובה של אלרגיה בעור: גירוד, מריטה, עור אדום ומגורה או דלקת בעור.

מיטות כלבים או חתולים, כריות, מיטות של בני אדם, מצעים, וילונות ושטיחים הם המקומות המועדפים על קרדיות האבק. לכן, כדאי לשאוב את האבק ממקומות אלה ולכבס כל מה שניתן בתדירות גבוהה.

עוד מידע על קרדיות האבק אפשר למצוא בויקיפדיה.

החומרים שמהם עשויה המיטה

חומרים מסוימים שמהם עשויות מיטות הכלבים או החתולים עשויים גם הם לגרום לתגובה אלרגית אך בשכיחות נמוכה יותר. לכלבים או חתולים רגישים מומלץ להשתמש במיטות העשויות מחומרים היפו אלרגנים, אבל גם אותן יש לכבס ולשאוב בתדירות גבוהה (לקרדיות לא אכפת שהשקעתם זמן וכסף במיטה היפו-אלרגנית).

גם חומרים כמו צמר או נוצות למיניהן, עלולים להיות המקור לגירודים ולגירויים. בהחלט עדיפות מיטות לכלב או לחתול שעשויות כותנה.

אלרגיה לבעלי חיים אחרים

כלב יכול להיות אלרגי לחתולים? ולכלבים אחרים? חתול יכול להיות אלרגי לכלבים או לחתולים אחרים? בהחלט כן, בדיוק כמו אנשים. אך מאחר וזוהי אלרגיה שאינה שכיחה, עדיף לחקור קודם כיוונים אחרים. קרדיות אבק כבר הזכרנו?

כימיקלים

מגע עם חומרים כימיים שונים יכול לגרום לאלרגיה ולדלקת בעור ובבליעתם אף למוות… חומרי הניקוי נמצאים בראש הרשימה. ולכן, יש להעבירם לארון גבוה וסגור. (חתולים אוהבים לטייל גם המשטחים גבוהים בבית ופגשנו גם כלבים כאלה. שחושבים שהם חתולים..)

אין לטפל בכלבים ובחתולים בתכשירי טיפוח וניקיון המיועדים לבני הבית! סבונים למיניהם, שמפו, בשמים, תרסיסי שיער וכדומה, עשויים להוות אלרגנים עבורם. יש להשתמש בהדרגה גם בתכשירי טיפוח המיועדים להם ולעקוב אם הם לא מפתחים תסמיני אלרגיה נגדם. באופן כללי תמיד עדיף להשתמש בתכשירים היפואלרגניים. חומרי הכביסה שבהם אתם מכבסים את מצעי החיות עלולים לגרום גם הם לגרום לאלרגיה ויש לקחת זאת בחשבון. אם אתם מעוניינים לדעת יותר בנושא זה ,עברו לכתבה: להפוך את הבית לבטוח עבור הכלבלב.

צמחי הבית

צמחי בית וגינה רבים עלולים להיות המקור לתגובה האלרגית של החתול או הכלב שלכם. צמחים עשויים לגרום לאלרגיה במגע או באמצעות האבקנים הנישאים באוויר. אלרגיות לצמחים פורחים הן בדרך כלל עונתיות ומתבטאות בגירודים, ליקוק מוגזם, פריחה, עיטושים והפרשות מהעיניים.

שימו לב גם לאדמת העציצים שיש לכם בבית, שכן אדמת שתילה יכולה להכיל עובש, שגם הוא אלרגן שכיח למדי. יש לדאוג להשקיה לפי ההוראות ולא להשקות יותר מידי. כדאי לדאוג שהצמחים יימצאו במקום מואר ומאוורר, ורצוי גבוה מהשיג כפו של הכלב או החתול (יותר קשה…).

כשמדובר בחתולים, הנה טיפ שימנע מהם להתעסק באדמה ולפזר אותה ואת כל נבגי העובש איתה, בבית: חלוקי נחל גדולים (וכבדים) המונחים על אדמת העציץ ימנעו מהחתול להגיע אליה (ניתן להשיג במשתלות) וגם ימנעו ממנו לחבל בצמח..

עשן

חיות מחמד, וחתולים בעיקר, יכולים להיות רגישים לעשן סיגריות. העשן גורם לגירוי בריאות וקוצר נשימה, לגירוי בעיניים ולגירוי בעור.

יש לזכור שחלקיקי אפר סיגריות וכימיקלים מהטבק עשויים להגיע אל פרוותו של החתול ולהיבלע בזמן שהחתול מטפח את פרוותו.

אלרגיה למזון

אם אין בסביבתכם גורמים אלרגנים הנראים לעין , או אם אחרי טיפול למיגור האלרגנים הכלב או החתול ממשיכים להראות סימני אלרגיה כדאי לבדוק אלרגיה למזון אצל הווטרינר. זיהוי האלרגן נעשה על ידי בדיקת דם. אם זוהה האלרגן, בזמן קניית המזון יש לשים לב שהוא אינו כלול ברשימת רכיבי המזון.

ישנם היום מזונות היפו אלרגניים – מזונות שאינם מהווים פוטנציאל לאלרגיה. כאלה למשל הם המזון והחטיפים של חברת אלפא ספיריט. מזון אלפא ספיריט בנוי מרכיבים טבעיים בלבד שעברו תהליך הידרוליזה בזמן הייצור הייחודי של המזון והפכו להיות היפו-אלרגנים (אינם גורמים לאלרגיה). מידע נוסף על חברת אלפא ספיריט ומוצריה.

מזון נוסף שכדאי לנסות הוא Prey- Limited Ingredients Diet, המזון מכיל ארבעה רכיבי מפתח עבור כלבים ושלושה עבור חתולים ומספק תזונה מלאה ומאוזנת מבלי לחשוף את הכלב או החתול לאלרגן המזיק לו.

מה עושים?

קיימים אמנם הרבה אלרגנים אפשריים בסביבה אך במציאות לא הרבה חיות מחמד חוות תסמיני אלרגיה.

אם בכל זאת החתול או הכלב שלכם מראה תסמינים אופייניים לאלרגיה, נסו לחשוב מה חדש בבית: סבון כביסה חדש? מטהר אוויר חדש? צמח חדש? מזון חדש עבורם? בדקו גם את הפרווה להימצאות צואת פרעושים (פרורים שחורים קטנטנים).

אם לא נוסף דבר חדש לבית, לא החלפתם את המזון ואין פרעושים, אפשר לנקוט בשיטת ניסוי וטעיה וכך להוציא מהבית כל מה שיש לו פוטנציאל לעורר אלרגיה ולראות אם המצב משתפר. כאשר המצב משתפר, אפשר לנסות ולהחזיר את מה שהוצאנו אחד אחד ולראות האם האלרגיה חוזרת.

בנוסף להוצאתם של גורמי אלרגיה פוטנציאליים מהבית, העצה הטובה ביותר שאנחנו יכולים לתת היא להקפיד על ניקיון. שאיבה רצינית עם שואב אבק עוצמתי, כביסה של המצעים, המיטות של הכלבים והחתולים בתדירות גבוהה עשויים לעזור פלאים בצמצום הבעיה.

ולא לשכוח כמובן את מיגור הפרעושים מהחיה ומסביבתה.

אם האלרגיה נמשכת, דברו עם הווטרינר שלכם.

הווטרינר שלכם יוכל לתת לכם הכוונה והדרכה ולהמליץ על דרכי טיפול והקלה.

“אפטשי” — לבריאות!

הפוסט גורמי אלרגיה אצל כלבים וחתולים הופיע לראשונה ב-Spets.