גורי כלבים הם יצורים חברתיים וארוחה משפחתית היא אחד האירועים החברתיים המהנים.

מה יותר טבעי ונחמד מאשר שהגור – הנמנה גם הוא על בני המשפחה – יצטרף לארוחה?

אך אין זה פשוט.

ראשית, לא נעים לאכול כשברקע נשמעות יבבות מתחננות בלתי פוסקות, זהו ממש מטרד.

שנית, המזון המיועד לבני המשפחה אינו מתאים לכלב! אפילו אם מדובר בנתח קטן פה ושם או רק שאריות.

הכלב אינו מעכל כראוי מזון כזה והוא בסיכון לסבול מהשמנה, מבעיות במערכת העיכול, הרעלות (שוקולד / בצל / ענבים ועוד…) ואף מחנק (מעצמות קטנות).

לקריאה מורחבת: פירות וירקות – האם הם תמיד בריאים?

פעם אחת יותר מדי

כלבים מתחננים לאוכל בזמן הארוחה כי פעם אחת כבר נתנו להם. וצריך רק לתת פעם אחת כדי להטמיע את ההרגל המגונה הזה.

אנחנו נותנים “צ’ופרים” בצורת מזון לכלב כביטוי חיבה, אך עבור הכלב כל התייחסות היא “צ’ופר”.

משחק במקום נשנו

הכלב אוהב לאכול אך הוא גם אוהב לשחק! אז אם ברצונכם להפגין כלפיו יחס או חיבה – שחקו איתו.

הוא ייהנה מאוד, ישפר את הכושר הגופני שלו וגם הקשר ביניכם יתהדק.

פבלוב צדק

הטעות מתחילה כבר כשפותחים את המטבח וארונותיו בפני הגור.

יש לנתק את ההתניה שבכל שקית שנפתחת במטבח טמונה הפתעה ולכן הגור מתייצב לבדוק מה כבר מסתתר שם בשבילו, ושכל פתיחה של דלת המקרר תסתיים גם היא במשהו טעים…

כבר מהיום הראשון שאתם מביאים את הגור הביתה, הרגילו אותו שבמטבח שלכם לא מחכה לו שום הפתעה ומארון המטבח לא יוצא שום מעדן.

אפסנו את המזון שלו והמשחקים שלו בארון משלו, קרוב למקום האכלה שלו. מקום זה צריך להיות מקום קבוע ושקט, רחוק מהמולת הבית ורחוק ככל האפשר מהמטבח.

שתי ארוחות ביום

פיזיולוגית, עדיף לחלק את המנה היומית לשתי ארוחות ביום ולא לארוחה אחת גדולה.

שעות האכלה קבועות

האכילו אותו בשעות קבועות. כלב הוא חיה של הרגלים והוא אוהב להיות בשליטה ולדעת מה מצפה לו.

גם לתפקוד מערכת העיכול יש יתרון באכילה בשעות קבועות.

אם זה אפשרי, האכילו את הגור בזמן שאתם אוכלים וכמובן במקום האכלה משלו – לא לצדכם.

אם זה בלתי אפשרי, תנו לו תעסוקה אחרת בזמן שאתם אוכלים, כמו משחק לעיסה או משחק שבתוכו מוחבא מזון

אפשר גם לטייל עם הגור טיול ארוך לפני הארוחה המשפחתית על מנת לעייף אותו…

לא יוצאים לטיול אחרי האוכל!

הערה חשובה מאוד – אין לצאת לפעילות אינטנסיבית עם כלב לאחר שאכל, בעיקר עם כלבים “עמוקי חזה” (כמו דוברמן, דני ענק, בוקסר, ויימרנר ועוד). זאת על מנת למנוע את המצב המסוכן של “היפוך קיבה”.

כלבים לא זקוק לגיוון

זכרו: הכלב אינו‮ “‬מואס‮” ‬או‮ “‬משתעמם‮” ‬מהאוכל שלו‮. ‬הצורך בגיוון הוא תכונה אנושית נרכשת‮.

כיצד ניתן לשנות הרגלים?

למי מכם שכלבו כבר סיגל לעצמו התנהגות של “תחנונים לאוכל” ורוצה לשנות זאת, הדרך היעילה ביותר היא פשוט להתעלם ממנו כשהוא מבקש. לא לדבר איתו ולא ליצור איתו קשר עין.

אמנם, קל יותר להמליץ על כך מאשר ליישם ובתחילה סביר שתהיה הרעה במצב, כי אם הכלב שלכם רגיל לייבב ב- 20 דציבלים עכשיו, אולי הוא יעלה ל- 40 על מנת להשיג את מבוקשו…

סבלנות, נחישות ועקביות

הכלל החשוב ביותר הוא להיות עקביים. את התוצאות תתחילו לראות תוך כמה שבועות.

חשוב גם ליידע את כל מי שמזדמן לבית‬ שאתם עובדים על שינוי הרגלים ולבקש לא “להגניב” לגור מזון בהיחבא מתוך רחמים.

בהצלחה!

הפוסט חינוך להרגלי אכילה נכונים הופיע לראשונה ב-Spets.

מחקרים בקרב בני אדם מוכיחים כי צריכת פירות וירקות מגנה על הגוף ממחלות, האם גם אצל חיות זה כך?

נכון שירקות ופירות הם מקור טבעי לנוגדי חמצון ולסיבים ומרבית הירקות והפירות בריאים לכלבים וחתולים, אבל ממש לא כולם.

זאת אחת הסיבות לכך שאנו ממליצים להימנע מלתת תוספות שאינן מיועדות לחיות המחמד שלנו.

מאלו ירקות ופירות יש להימנע?

לגזור ולשמור – רשימת פירות וירקות האסורים לכלבים וחתולים:

בצל, שום, כרישה ועירית בכל צורה (אבקה, טריים, מבושלים)

מכילים חומר המפרק כדוריות דם אדומות ומביא להיווצרות אנמיה והסימנים הקשורים לה כמו חולשה, קשיי נשימה ועוד.

ירקות חיים ממשפחת הסולניים (תפוחי אדמה, עגבניות, פלפלים, חצילים)

מכילים חומר רעיל הקרוי “סולנין”. כמות הסולנין בצמח עולה ככל שהירק נחשף לאור (למשל כשתפוח אדמה הופך ירוק או מנביט). כמות גדולה של סולנין תגרום להפרעות במערכת העיכול ובמערכת העצבים. הסולנין נהרס בבישול!

ירקות ממשפחת המצליבים (ברוקולי, כרוב, כרובית)

מכילים חומר הקרוי Isothiocyanate. במינונים גדולים במיוחד (מעל 10% מהמזון), חומר זה יגרום להרעלה. בגלל הכמות הגדולה הדרושה כדי לגרום נזק, הרעלות כאלה מתרחשות בעיקר בחיות משק.

אבוקדו

מכיל את החומר הרעיל “פרסין”. כלבים וחתולים האוכלים אותו יכולים לסבול מהקאות ושלשולים. לעומתם חיות הרגישות לפרסין כמו ציפורים (בעיקר קטנות) ומכרסמים יכולים למות מפגיעה בלב ובמערכת הנשימה.

ענבים ובעיקר צימוקים

יכולים לגרום לפגיעה בכליות. החומר הרעיל עדיין לא התגלה. מדובר ברגישות המשתנה מכלב לכלב, כך שכל כמות פוטנציאלית לגרום פגיעה.

קלחי תירס

קשים לעיכול ולכן יכולים להביא לחסימת קיבה / מעיים.

אגוזי מקדמיה

בעיקר רגישות אצל כלבים. הרעלה מכמויות קטנות.

עלי ריבס (RUBARB), תלתן, חומעה

עשירים באוקסלטים. בגלל הקישור היעיל של אוקסלט לסידן, צריכה גבוהה במזון עשויה לגרום לחוסר בסידן ולפגיעה בכליה.

פירות הדר

לא מומלצים בכמויות גדולות.

מתעקשים לתת פירות / ירקות?

אם לא השתכנעתם ובכל זאת החלטתם לתת, החלקים הבעייתיים בפרי הם לרוב גלעינים, עלים וגבעולים. הקפידו להוציא את הגלעינים כדי שלא יגרמו לחסימה במערכת העיכול. וזכרו תמיד לתת במידה – אל תיתנו פירות וירקות בכמות ובתדירות גבוהים.

הפוסט פירות וירקות – האם הם תמיד בריאים? הופיע לראשונה ב-Spets.

הצלחת תמיד מלאה, אבל הכלב מאבד בה עניין, בעוד שאתם מתחננים, קופצים, משמיעים קולות מוזרים, מחלקים חטיפים…

מה קרה?

יש לכם כלב בררן, או כלב עם הרגלים מגונים.

כלב שלא מוכן לאכול – הייתכן?

זה מפתיע, כי ידוע שכל מה שמעניין כלבים זה אוכל, אוכל ועוד אוכל.

אבל יש כלבים שאוכלים רק כדי לחיות, כמויות קטנות שמספיקות להם בשביל לתפקד.

לעומתם יש כלבים שיאכלו כמויות אינסופיות מהמזון המועדף עליהם (חטיפים, שאריות מהאוכל שלכם, אוכל שהם משיגים בגנבה) – אבל יתנגדו בכל תוקף להתקרב למזון המיועד להם.

אז מה עושים כדי לגרום לכלב לאכול את המזון המיועד לו?

קודם כל – לא “לקלקל” את הכלב

אם מלכתחילה הכלב לא יודע שישנן אופציות אחרות, הוא יאכל את המזון המיועד לו בצלחתו ואף יודה לכם.

הבעיה העיקרית מתחילה איתנו

הקושי האדיר שיש לנו בלזרוק את שאריות השניצל / חביתה / סטייק לפח, במקום להציען לחבר הטוב והתמים שלנו, שלוטש בנו מבט מתחנן ומתרפס.

אכן זה קשה, אך המעידה כאן היא זו שיוצרת כלב “בררן”.

השניצל הטרי והריחני יהיה תמיד טעים יותר מכל מזון תעשייתי, אפילו מהסוג הטוב ביותר.

והכלב אינו מאבד תקווה.

קודם כל, הוא מסרב לאכול את המזון שבצלחתו. אחר כך לוטש בנו עיניים מורעבות, כשהוא סומך על מידת הרחמים שלנו וגם על ההיגיון ה”בריא” שלנו – הלא חבל לזרוק מזון ביתי טוב לפח כשיש מי שיכול ליהנות ממנו…

עוד כמה עצות שעשויות להיות מועילות:

פעילות גופנית עושה תאבון

פעילות פיזית קלה (כמו טיול או משחק) מעוררת באופן טבעי את התיאבון.

עם זאת, אין לצאת עם הכלב לפעילות רצינית אחרי האוכל, כדי לא ליצור חס וחלילה היפוך קיבה (גזעים גדולים יותר רגישים לכך).

מספר ארוחות ביום

אל תתנו לכלב ארוחה אחת גדולה, אלא חלקו את המנה היומית לכמה ארוחות לאורך היום.

הרטבת המזון

אפשר להרטיב מעט את המזון. מזון רטוב הרבה יותר טעים לכלבים! אך יש להקפיד לזרוק שאריות של מזון רטוב כי הוא עלול להעלות עובש.

חימום המזון

אופציה אחרת שמשפרת את הטעם היא חימום קל של הכופתיות לפני ההגשה לכלב, החימום משחרר את ריח הכופתיות לאוויר.

ארוחה שהיא משחק

שימו את כופתיות המזון בתוך משחק מיוחד שמחביאים בו מזון. תוך כדי המשחק הכופתיות משתחררות והכלב אוכל אותן בתאווה. תוכלו לראות כאן בסרטון דוגמאות:

קצת פרטיות בבקשה

אל תלחצו על הכלב לאכול את האוכל שלו. הניחו בקערה והתרחקו מהזירה.

כלבים מנשנשים בסתר

בררו אם הכלב משיג מזון ממקור אחר ללא ידיעתכם (למשל שאריות, ריבוי חטיפים…) והסבירו לשאר בני הבית לא לתת לכלב שום תוספת מעבר למזונו הרגיל.

ערבבו עם מזון רטוב

הכלב עדיין מסרב לאכול את המזון שלו? קנו לו שימורים איכותיים שמותאמים לכלבים וערבבו כף עם המזון היבש.

אם בכל זאת הכלב רגיל כבר לשאריות המזון שלכם, לפחות תדאגו שהן תהיינה מתאימות לכלבים – ללא עצמות, תבלינים, בצל או שום. ואז ערבבו מעט מהשאריות עם מנת המזון שלו.

קביעת חוקים מראש

אימצתם כלב חדש? תתחדשו! קבעו כבר מההתחלה את החוקים בבית לגידול הכלב.

שבו ביחד כל בני המשפחה וישרו קו לגבי מה וכמה מותר לתת לכלב לאכול. הקפידו על כך.

הפרדה מוחלטת בין האוכל שלכם לאוכל של הכלב

בטלו מבחינת הכלב את הקשר האסוציאטיבי בין המזון שלו למזון שלכם.

אחסנו את המזון, הצ’ופרים והמשחקים של הכלב בארון משלו בסמוך לאזור ההאכלה שלו. תנו לו לאכול לפני שאתם מתיישבים לארוחה כך שיהיה שבע כשאתם אוכלים.

הצבת גבולות

אל, אבל פשוט אל תאכילו את הכלב מהשולחן או מהשיש ישירות. זה לא בן אדם! יש לו אולי רגשות שגורמים לנו לראות בו בן בית, אבל הוא עדיין כלב שחייב לחיות במסגרת שלו.

לא צריך לגוון

בניגוד לדעה הרווחת בקרב חלק מהאנשים – כלב לא צריך גיוון.

כלבים לא משתעממים מהמזון שלהם. גיוון זה צורך אנושי נרכש. אם תגוונו לכלב מתוך התחשבות בו הוא יפתח בררנות וירצה תמיד אוכל טעים יותר מהאוכל שמיועד לו.

מה לגבי מתן חטיפים?

בהחלט אפשרי לתת לכלב חטיפים כתוספת. השתדלו שיהיו מסוג איכותי בלבד, חטיפים המבוססים על בשר וללא חומרי טעם, צבע וריח.

מומלץ ע”י וטרינרים: חטיף אלפא ספיריט המכיל 85% בשר טרי ו- 15% קטניות

את החטיפים יש להקפיד לתת רק כחיזוק חיובי ולא במקום האוכל הרגיל – לא יותר מאשר 10% מצריכת הקלוריות היומית של הכלב. אפילו אם הוא עושה לכם את המבט המתחנן וממיס הלב. תהיו חזקים ותעמדו בפניו.

בהצלחה ושיהיה בתאבון!

הפוסט איך משכנעים כלב בררן לאכול? הופיע לראשונה ב-Spets.

לילה סתווי, ללא כוכבים, בתוך הבית חמים ונעים והזמנתם כמה חברים לפיצה וסרט.

כולם שרועים על הספות, טוחנים משולשים ושקועים עמוקות בעלילה של הקומדיה הקלילה.

לפתע, ניחוח עז מתפשט באוויר ומסית את תשומת הלב מהכוכבים ההוליוודיים אל דמות שעד עכשיו הייתה אלמונית וכמעט בלתי מורגשת – הכלבלב שנמנם לתומו בפינת החדר ולא מפסיק “לשחרר”.

גלי צחוק עולים ויורדים, אבל האמת היא שהתיאבון די נעלם וכך גם העניין בסרט.

מה קרה כאן?

בסך הכול תופעה ביולוגית טבעית שגם אנחנו חווים אותה – שחרור גזים.

אם גם הכלב שלכם “משחרר”, אתם בוודאי רוצים לדעת למה זה קורה ואיך אפשר לטפל בבעיה.

(אגב, ל- 99% מהגזים אין ריח, אבל ישנו אחוז אחד בודד וסורר שכולל גם תרכובות גופריתיות האחראיות לריח הבוטה הגורם לאי נעימות.)

סיבות אפשריות לתופעה הריחנית

בזמן האכילה, כלבים (וגם אנחנו, אגב) בולעים אויר במידה זו או אחרת התלויה בקצב האכילה, בתנאים הסביבתיים ובגודל כופתיות המזון.

לכלבים בעלי מבנה פנים פחוס יש נטייה לבלוע כמות גדולה יותר של אוויר.

כלבים שאוכלים מהר במיוחד מסיבות שונות כמו תחרות עם כלבים אחרים על הצלחת, או כלבי עבודה החוששים למנתם, גם הם בולעים יותר אויר.

אז מה עושים?

שינוי הרגלי אכילה

אם אתם נוהגים להאכיל פעם אחת ביום ואתם רואים שהכלב מגיע לארוחה מאד רעב ובולע את האוכל במהירות, רצוי לחלק את המנה היומית שלו לשתי ארוחות כך שלא יגיע למצב של רעב כבד.
חשוב להאכיל את הכלב במקום שקט ורגוע.

אם ישנם מספר כלבים בבית, חשוב שלכל כלב תהיה את הקערה שלו ושהקערות לא תהיינה צמודות, על מנת למנוע את הלחץ הנובע מתחרות על המנה.

סיבוב לשחרור לחצים

חצי שעה מתום הארוחה רצוי להוציא את הכלב להליכה קלה שתעודד “יציאה” וכמובן את שחרור הגזים תוך כדי כך.

בחירת מזון איכותי

בין שאר היתרונות לבחירת מזון איכותי לכלב קיימת עוד אחת:

מזון המכיל רכיבים הזנתיים איכותיים הוא מזון שנעכלותו וספיגתו במעיים גבוהות.

בדרך כלל, מזונות כאלה יכילו סיבים הזנתיים מיוחדים וידידותיים לאוכלוסיית החיידקים הטובה במעיים התורמת לנעכלות אופטימלית ולספיגה יעילה. כאשר המזון ירוד באיכותו ובעל נעכלות נמוכה, החיידקים מתקשים לפרקו, הוא שוהה יותר זמן במעיים, תוסס ומייצר גזים אשר חלקם בעלי ריח רע.

כיצד לבחור את המזון?

יש להסתכל על רשימת הרכיבים המופיעה על האריזה ולראות מה היא כוללת.

רכיבים כמו סויה, סיבים מרובים, חלבון צמחי, קטניות, מוצרי חלב או פירות – גורמים בעת הפירוק שלהם ליצירה מרובה של גזים.

לכן, חשוב שהחלבון במזון יהיה מהחי, שהפחמימות תהיינה מורכבות ושהמזון יכיל סיבים הזנתיים.

שאריות מהארוחה – לפח, לא לכלב

אל תשכחו את כלל הברזל – לא להתפתות לתת לכלב שאריות מארוחת המשפחה!
מזון כזה אינו מתאים לו ומערכת העיכול שלו תתקשה לעכלו. התוצאה תהייה בין השאר – גזים.

הקפידו על כל הכללים הבסיסיים הללו ותיהנו מחברתו של החמוד ללא הניחוחות המיותרים…

חשוב לשים לב:

אם לגזים נלווים גם שלשול, חוסר תאבון ואף ירידה במשקל – ייתכן שהכלב חולה ויש לקחת אותו לווטרינר.

בהצלחה!

הידעתם? האכלת הכלב במזון איכותי שומרת על בריאותו באופן כללי, גם על בריאות העור והפרווה.

הפוסט המדריך למניעת גזים בכלבים הופיע לראשונה ב-Spets.