בתהליך ההזדקנות, חלים בגוף שינויים פיזיולוגיים הדרגתיים. אחד השינויים הניווניים מתרחש במפרקים.

מחלות מפרקים הן נפוצות – 20% מהכלבים סובלים מבעיות מפרקים!

מחלת מפרקים היא הסיבה השכיחה ביותר לכאב כרוני אצל כלבים.

תפקיד המפרקים בגוף

המפרקים הם אלה המאפשרים גמישות, תנועה ויציבות הגוף. הסחוסים שבמפרק הם אלו שסופגים את הזעזוע בעת תנועה ואת העומס בעת סחיבת משקל.

כשהתפקוד התקין יוצא מאיזון

עם הגיל, כתוצאה מתהליכים ביו-מכניים וביו-כימיים חל ניוון בסחוס המפרקי.

במצב תקין, קיים איזון בין יצירת סחוס לפירוקו. הבעיה מתחילה כשהאיזון מופר ויכולת התיקון של הגוף יורדת, מצב הקורה בהזדקנות.

ישנם גורמים נוספים המביאים להפרת האיזון: גנטיקה – בעיות התפתחות שונות מולדות, עודף משקל ופציעות.

התפתחות מחלת מפרקים

מחלת מפרקים יכולה להתפתח בכל מפרק שאחד מהתנאים מתקיים בו:

עומס לא נורמלי מופעל על מפרק תקין או עומס נורמלי מופעל על מפרק לא תקין.

המפרקים הנוטים להיפגע הם בעיקר מפרקים נושאי משקל כמו מפרק הירך והברך, היות ומפרקים אלה נתונים לעומס גבוה. מדובר במפרק אחד או במעורבות של כמה מפרקים.

שחיקת הסחוס ותחילתו של ניוון כרוני

השינויים הקורים בהזדקנות סחוס מורידים את גמישות הסחוס.

הסחוס שמפריד בין עצמות המפרק מפחית חיכוכים ובולם זעזועים וגמישותו קריטית לתפקוד זה. כשהסחוס המפרקי נפגע, מתחיל ניוון כרוני של המפרק כולו, מתחוללת שרשרת שינויים המביאה לדלקת, המשך הרס הסחוס ולבסוף גם לפגיעה בעצם.

היות ובסחוס אין עצבים, רק כשמתרחשת פגיעה בעצם הכלב מתחיל להרגיש כאב ולהראות סימנים לקיום הבעיה.

הסימנים הקליניים נובעים מהכאב ומתבטאים בצורות שונות של הגבלת תנועה:

הכלב לא מסוגל ללכת את מסלול הטיול הרגיל שלו, פיגור בהליכה – לא עומד בקצב, צליעה, קושי בקפיצה (מבחינים בכך בעיקר כשהכלב מפסיק לעלות לאוטו או לספה), נוקשות, קושי בהתרוממות ממצב של שכיבה, ליקוק המפרק הכואב…

איך מטפלים במחלות מפרקים?

היות ומחלת מפרקים מתאפיינת בקצב התפתחות איטי, בתחילה הסימנים קלים עד בלתי מורגשים ואפשר להחמיצם בקלות.

זיהוי מוקדם

כשהסימנים נראים לעין או ניתנים לאבחון בצילום רנטגן, המצב הוא מצב מתקדם בו כבר קיימת פגיעה בעצם ובמפרק כולו. לכן יש חשיבות בזיהוי ובטיפול מוקדמים למנוע הידרדרות ולשמור על איכות חיי הכלב.
כבעלים לכלב מבוגר שעדיין אינו מראה סימנים לבעיית מפרקים אנחנו יכולים להאט התפתחות בעיה שכזו ע”י תזונה מתאימה, שמירה על משקל גוף אידיאלי ופעילות גופנית מתונה יום-יומית.

אבחון אצל וטרינר ומתן טיפול משולב

כלב שמראה סימנים לכאב והגבלת תנועה צריך לעבור אבחון אצל וטרינר.

צילום רנטגן הוא הכלי האבחוני למחלת מפרקים.

היות והשינויים במחלת פרקים הם בלתי הפיכים, מטרת הטיפול היא להקל על הכאב, לעודד תנועה ובכך להביא לשיפור באיכות החיים.

הגישה הטיפולית היא מכלול טיפולים הקשורים לשינויים בהרגלים באורך החיים של הכלב ושל בעליו, כאשר השילוב של הטיפולים הוא זה שמביא לתוצאה הטובה ביותר:

תזונה מותאמת התומכת במפרקים

התקדמות בתחום תזונת חיות המחמד הביאה לכך שהמזון עצמו מכיל רכיבים המעודדים תיקון סחוס, מורידים דלקת ומאטים את הניוון.

האכלה במזון רפואי תומך מפרקים הוכחה כמאיטה התדרדרות סימנים קליניים ויכולה לדחות שימוש בתרופות.

מזון רפואי המיועד לתמוך במפרקים יהיה דל שומן, עם תוספת של L-carnitine – חומר בעל תפקיד חשוב בפירוק שומן ויצירת אנרגיה. המזון יכיל גלוקוזאמין וכונדרויטין סולפאט המהווים אבן בניין ליצירת סחוס בריא ותקין ומעכבים חומרים האחראים על פירוק הסחוס. כמו כן יכיל תוספת של חומצת שומן (EPA (Eicosapentaenoic acid בעלת אפקט חיובי על בניית הסחוס בהיותה ממריצה את ייצור הקולגן ובעלת אפקט שלילי על התהליך הדלקתי.

מומלץ להעדיף מזון המכיל כמות גבוהה של חלבון איכותי שכל מקורותיו מהחי (26%) עובדה חשובה לבניית מסה שרירית.

שמירה על משקל אופטימלי

השמנת יתר היא גורם סיכון לבעיות אורטופדיות ומחריפה בעיות אורטופדיות קיימות.

30% מהכלבים משתפרים רק מהרזיה ושמירה על פעילות גופנית מתונה. להגיע למשקל אידיאלי ולשמור עליו קריטי לטיפול מוצלח בבעיות מפרקים.

פעילות גופנית, פיזיותרפיה, הידרותרפיה

פעילות גופנית על בסיס יום יומי ומנוחה חשובים ביותר. לשיפור ולהקלה דרושים שני סוגים של פעילות:

• סוג אחד מטרתו להביא להגדלת טווח פעילות המפרק (פיזיותרפיה, מתיחות, מסאז’ וטיפול הידרותרפי).
• הסוג השני היא פעילות אירובית שמטרתה לפתח מסה שרירית ולשמור על המשקל.

השרירים מתפקדים כבולמי זעזועים. פגיעה במסת השרירים גורמת לעליה בעומס המופעל על המפרקים ולהחרפת השחיקה.

מטרת הפעילות לפתח מערכת שרירים תומכת ולעודד זרימת הנוזל המפרקי.

שחייה

הפעילות המועדפת היא שחיה במים: במים הגוף נושא פחות משקל, הכאב קטן, טווח התנועה עולה והתנגדות המים בונה מסת שריר.

הליכה

למי ששחייה אינה זמינה לו, הליכה איטית עם רצועה היא תחליף.

חשוב לקיים מספר הליכות קצרות כאלו ביום ולא הליכה ארוכה אחת, כך הסיכוי לגרום לעומס וכאב קטנים.

כל שבוע אפשר להעלות את זמן ההליכה ב 10%.

המשפחה כולה צריכה לדעת לזהות סימני כאב אצל הכלב ולדעת לעצור או להאט. אם מתחילים להופיע סימני כאב, יש לרדת בזמן הפעילות לפחות ב- 30%.

בין האפיזודות הקצרות של פעילות יש לאפשר לכלב מנוחה.

שימו לב:

פעילות מרוכזת רק בסופי שבוע מחריפה מחלת מפרקים וסביר שתביא לפגיעה חמורה. לכן ישנה חשיבות רבה לפעילות הדרגתית בהתאם להמלצות.

במצב מחלה מתקדם – תרופות נוגדות דלקת ומשככות כאבים

המונח איכות חיים הוא מונח הנתון לפרשנות, אך חופש תנועה כתנאי לאיכות חיים מוסכם על כל אחד.

בפעולות פשוטות אפשר להקל על הכלב וליצור לו סביבה פחות מאתגרת, משטח שינה מרופד שקל לקום ממנו ולעלות עליו, משטחי הליכה לא חלקים, (שטיח לא מחליק יכול לפתור בעיה של משטח חלק) גישה קלה למקום לעשיית צרכים (אם יש מדרגות אפשר להתקין רמפה) כמו כן, כדאי לדאוג לחימום בחורף – כמו אצל אנשים, גם אצל כלבים קור מחריף את הכאב.

מה קורה אם המצב לא משתפר למרות הטיפולים?

במקרים והטיפול השמרני אינו מצליח, יש אופציות כירורגיות, ממש כמו אצל אנשים (החלפת מפרק).

רק בריאות!

הפוסט בעיות מפרקים אצל כלבים מבוגרים הופיע לראשונה ב-Spets.

החדשות הטובות הן ש…:

בזכות מודעות, טיפולים מונעים, רפואה וטרינרית מתקדמת ותזונה מתאימה – נוכל לספק לחיות האהובות שלנו חיים ארוכים יותר ובאיכות גבוהה יותר.

כבר לא ילד: השינויים החלים אצל הכלב המבוגר

הכלב הקשיש פעיל פחות ומערכות גופו יעילות פחות. יכולתו להשתקם ממחלות וטראומות מוגבלת ואיטית יותר.

השינויים החלים בגופו כוללים:

• ירידה בתפקוד מערכת החיסון.
• אבדן המסה השרירית.
• דלקות פרקים.
• בעיות שיניים וחניכיים.
• אי סדירות במערכת העיכול.
• משקל עודף.
• אבדן חיוניות העור.
• ירידה באיכות הפרווה.

ברמה הפיזיולוגית

• היחלשות יכולת הכבד לנטרל רעלים.
• ירידה ביכולת הכליות לסנן חומרי פסולת.
• היחלשות הלב וכלי הדם לעמוד במאמצים.
• היחלשות מערכת החיסון בהתמודדות עם מחלות זיהומיות.

ברמה המטבולית

שינויים בחילוף החומרים של הפחמימות וחומצות השומן בגוף עלולים לגרום לסכרת ועודף משקל הכרוכים זה בזה.

תזונה מותאמת – חשיבות עליונה

חשיבותה הרבה של תזונה מאוזנת לכלבים מזדקנים היא בהתייחסותה למכלול השינויים המתרחשים בו זמנית:

• שמירה על משקל אופטימלי.
• בריאות המפרקים.
• היגיינת הפה.
• מניעת דלקות.
• סיוע למערכת החיסון.
• הקטנת הצטברותם של הרדיקלים החופשיים (התורמים להזדקנות) בתאי הגוף.

מה מיוחד במזון “סניור”?

בעזרת מזון המותאם לכלבים מבוגרים (Senior Diet) ניתן להתמודד טוב יותר עם כל השינויים הבלתי נמנעים הללו. כאשר אתם ניגשים לרכוש מזון “סניור”, ודאו שהוא מאיכות גבוהה ומכיל באמת את כל מה שהכלב שלכם צריך.

חלבון

רמות החלבון הדרושות לכלב מבוגר גבוהות מאלו הדרושות לכלב בוגר. הקפידו על מזון המכיל חלבון איכותי מן החי בלבד (עוף או כבש לדוגמה) ובעל נעכלות גבוהה. אלו מסייעים להתמודד עם אבדן המסה השרירית וירידה בתפקוד מערכת החיסון (הזקוקה לחלבונים הבונים את נוגדני המערכת).

שומן

שומן וקלוריות ברמות מופחתות – מתאים לירידה בחילוף חומרים וברמת הפעילות ולמניעת השמנת יתר.

פחמימות

פחמימות בעלות אינדקס גליקמי נמוך, כמו שעורה ודורה, מספקות אנרגיה זמינה לגוף. הן ממתנות את עליית הסוכר בדם בעקבות ארוחה ותורמות בכך לחילוף חומרים מאוזן יותר.

L-קרניטין

תוספת הוויטמין L-קרניטין מסייעת לשריפת שומנים, בכך מונעת השמנה העלולה בגיל מבוגר לתרום לסכרת.

סיבים

סיבים התוססים בחלקם כמו סלק סוכר, מסייעים לתפקוד המעי, הן בשיפור תנועת המעי והן בשיפור בזרימת הדם לדפנות המעי. תוספת סיבי FOS מייצבת את אוכלוסיות החיידקים המסייעים לעיכול על חשבון החיידקים הפתוגנים.

נוגדי חמצון

חשיבותם הרבה של נוגדי החמצון (אנטיאוקסידנטים) היא בסילוק חומרי הפסולת של התאים. כך למשל ויטמין E, ביטא קרוטן ולוטאין משפרים את תפקודם של תאי הדם הלבנים החיוניים למערכת חיסון תקינה.

גלוקוזמין וכוינדרוטין

גלוקוזמין וכוינדרוטין אלו חומרים תומכי סחוס המהווים את אבני הבניין של סחוסי המפרקים. הם מקלים על צליעות וקשיי הליכה במקרים (נפוצים) של דלקות פרקים כרוניות.

אומגה 3 ואומגה 6

תוספת של חומצות שומן חיוניות אומגה 3 ואומגה 6 ביחס אנטי דלקתי תורם לבריאות העור והפרווה.

GLA

תוספת חומצת שומן GLA אשר יצורה פוחת עם השנים, תורמת לכושר הגוף להתמודד טוב יותר עם דלקות.

מתי הופך הכלב הבוגר למבוגר?

שאלה פשוטה ותשובות לה רבות.

מקובל להתייחס לגיל השלישי כאל השליש האחרון או הרבע האחרון של תוחלת החיים הממוצעת.

כך לדוגמה, אם תוחלת החיים הממוצעת של כלבי טרייר קטנים (השוקלים פחות מ-10 ק”ג) היא 15 שנים, כלבים אלה יהפכו לקשישים בגיל 11 לערך. כלבים גדולים יותר חיים פחות והחישוב בהתאם.

>> לקריאה נוספת: להיות כלב מבוגר

הפוסט תזונת הכלב המבוגר הופיע לראשונה ב-Spets.

משך 30 השנים האחרונות, תוחלת חיי הכלב גדלה ב- 25%. הכלבים המבוגרים מהווים כיום כ- 35% מכל אוכלוסיית הכלבים, לעומת 24% בשנות השישים – התקדמות משמעותי ברפואה מונעת ובאיכות הטיפול בכלבים מבטיחה את איכות החיים הגבוהה של הכלב לזמן ארוך ככל האפשר.

כאשר כלבכם נכנס לשלב חייו כמבוגר, עליכם לעקוב ביתר תשומת לב אחר מצב בריאותו ואחר סימנים בלתי רגילים. כדאי שלפחות פעם בשבוע תערכו סריקה בריאותית ותבדקו: עיניים, אוזניים, אף, פה, שיניים, כפות רגליים, עור, פרווה וכן תעקבו אחר שינויים בהתנהגות.

אם הכלב שלכם מראה אחד מהסימנים הבאים, יש לקחת אותו לווטרינר:

• עלייה בנוקשות המפרקים (קשיים בקימה, בקפיצה, בעליה במדרגות).
• תנועות החוזרות על עצמן.
• שתייה והשתנה מרובה.
• התנשפות כבדה.
• בלבול וחוסר אוריינטציה, נביחות יתר, ירידה בקשר עם בני המשפחה, ירידה בהתלהבות.
• רעידות.
• שינויים בדפוס השינה.
• שינויים במשקל.

תזונה המותאמת לכלבים מבוגרים

לכלבים מזדקנים דרושה תזונה מיוחדת שתיתן מענה למכלול השינויים הגופניים.

השהות במחיצתו

זמן איכות איתכם היא דרך לשמור על בריאות נפשית ופיזית של הכלב.

כדאי שזמן האיכות יכלול הברשה לפחות פעם בשבוע (יש לשים לב לכל בליטה או מראה שונה בעור או בפרווה), גירויים מנטליים כמו משחק, או תרגילים בסיסים והרבה הרבה תשומת לב וחיבה.

הפוסט להיות כלב מבוגר הופיע לראשונה ב-Spets.