שאלה זו מטרידה מן הסתם הרבה בעלים לכלבים לבנים כמו: בישון פריזה, ווסטי, פודל, פפילון, גריפין, בולדוג אמריקאי, מלטז ועוד כמה וכמה גזעים.

“שביל כתמי הדמעות”

זהו מצב בו הפרווה מתחת לעיניים מוכתמת בצבע חום אדמדם. מצב זה נפוץ בגזעים מסוימים, אבל הוא לא מצב נורמלי.

השביל האדמדם נוצר כתוצאה מעודף של דמעות. צבעו מתקבל מהתחמצנות הדמעות ובעיקר מחמצון פיגמנטים מסוג porphyrins המצויים בדמעות.

יותר מסתם בעיה קוסמטית

לרוב זו בעיה קוסמטית, אך ללא טיפול ומניעה, החשיפה הכרונית של העור ללחות יוצרת מצע משגשג לחיידקים ושמרים.

עודף של דמעות (epiphora), זהו אחד המצבים הקשים לפתרון ברפואת עיניים וטרינרית.

ישנם הרבה מוצרים בשוק הנמכרים להלבנת הכתמים. אך אם מקור הבעיה לא יטופל, תהיה זו מלחמה יום יומית בלתי פוסקת ומתסכלת.

ולכן כמו לגבי כל בעיה, רצוי למנוע מראש את המצב.

אבחון הגורם למצב

במפגשים של בעלי כלבים מהגזעים המוזכרים למעלה, אפשר לשמוע על השערותיהם למצב: גנטיקה, מצב בריאותי, נוכחות פרעושים, דלקות אוזניים, בקיעת שיניים קבועות, סוג מזון ועוד. האמת היא שכל גורם שיביא לעודף של דמעות יכול להיכלל ברשימה.

שתי הסיבות העיקריות לעודף דמעות בחיות מחמד הן גירוי בעין ו/או ניקוז דמעות לקוי.

סיבה ראשונה אפשרית – גירוי בעין

התגובה הטבעית של העין לגירוי היא ייצור דמעות. המטרה ברורה: לשטוף את הגורמים המגרים מהעין.

אם ייצור יתר של דמעות מלווה גם בסימנים מובהקים לכאב, כמו מצמוץ מוגבר או גירוד בלתי פוסק של העין, כדאי לפנות מיידית לווטרינר.

גורמים אפשריים לגירוי בעין:

גורמים חולפים כמו אבק, עשן או כל זיהום אוויר אחר.

גורמים כרוניים:

• זיהום ויראלי (בעיקר בחתולים).
• גלאוקומה (עלייה בלחץ תוך עיני).
• אלרגיה – ישנם גזעים הנוטים לסבול מאלרגיה המתבטאת בין היתר בדמיעה.
• ריסים הגדלים בזווית לא נכונה המשפשפים את הקרנית.
• ריסים הצומחים במיקום לא תקין (על החלק הפנימי של העפעפיים).

ישנם גזעים שבאופן טבעי צומח להם שיער בעיניים. ברוב המקרים הוא לא גורם לגירוי, אך במקרים מסוימים הוא כן. במקרים אלה מבט מקצועי דרך זכוכית מגדלת יגלה את השערות הזעירות המגרות את הקרנית ואלו יוצאו בניתוח עדין. רוב הגזעים הנוטים לבעיות “שיעור” אלו הם גם הגזעים שנוטים לסבול גם מהסיבה השנייה – ניקוז דמעות לקוי.

סיבה שנייה אפשרית – ניקוז דמעות לקוי

הדמעות מיוצרות באופן קבוע ורציף בבלוטת הדמעות שבחלק העליון של ארובת העין. תפקיד הדמעות להגן על העין מיובש ולאפשר חדות ראיה. הדמעות מתנקזות באופן יעיל דרך מערכת צינורות אל הנחירים, כפי שקורה בעין שלנו.

איך מערכת הניקוז עובדת?

אם מסתכלים על הפינה הפנימית של העפעפיים בחלק הקרוב לאף, אפשר להבחין בפתח קטן (פונקטום), בגודל ראש סיכה, זהו פתח של צינור דק (קנליקולוס) המנקז את הדמעות לשק הדמעות. שק הדמעות מוביל את הדמעות בתעלת הדמעות אל חלל האף, לשם הדמעות מתנקזות בלי שנרגיש (אנחנו כן מרגישים את זה כשאנחנו בוכים – נזלת).

בעיות רבות, מולדות או נרכשות, יכולות להתרחש לאורך תוואי ניקוז זה:

• אחת הבעיות הנפוצות, במיוחד בגזעים כמו פודל, בישון פריזה וגזעים עם אף פחוס (ברכיוצפאלים), קשורה למבנה עין בו שקע העין רדוד. משמעות הדבר היא ששטח העפעף לא עמוק מספיק כדי להכיל את הדמעות בדרכן לפתח הניקוז. לכן חלק מהדמעות יזלגו אל מחוץ לעין ולא דרך הפתח.
• יש מקרים מולדים בו הפתח חסום (נפוץ בקוקר ספניאל ובפודל).
• יש מקרים מולדים של תעלות מוצרות.
• יש מקרים בהם העפעפיים מגולגלים פנימה וחוסמים את הפתח (entropion).
• גם שיער ארוך לעתים מפריע לניקוז, בעיקר בגזעים מסוימים כשהשערות צומחות באזור העפעפיים. בגזעים אלה צריך לגזוז שיער זה באופן קבוע.
• ישנם גזעים פחוסי אף שקפלי עור עודפים יכולים לחסום את הניקוז. הפתרון הוא ניתוח להסרת הקפלים העודפים.
• צלקות שנוצרו לאורך תוואי הניקוז מטראומות או מזיהומים יכולות לחסום צינורות דקיקים אלה.

איך מאבחנים?

האבחון אם קיימת בעיית ניקוז הוא קל ונעשה באופן בלתי פולשני. צובעים בפלורצסין את הדמעות ומחכים לראות אם הצבע יופיע בנחיריים. אם הנחיריים לא נצבעים – סימן שקיימת חסימה. אבחון מיקום החסימה הוא קצת יותר מורכב.

טיפול

הטיפול תלוי בגורם. כפי שהבנתם הגורמים רבים ושונים, חלקם ברי טיפול חלקם לא.

אם נמצא הגורם, אך הוא אינו פתיר, צריך לנקות יום יום את האזור ולהקפיד לייבש כדי למנוע גירוי וזיהום במקום.

כמו כן, מומלץ במקרים אלו ובעיקר בגזעים בעלי נטייה לאלרגיה, לספק מזון איכותי המועשר ברכיבים התומכים בעור ובפרווה בריאים.

רכיבים כמו: חלבון איכותי (מקורו מהחי), חומצות שומן חיוניות (אומגה 3), מינרלים (במיוחד אבץ ונחושת) וויטמינים A, B ו- E.

בכל מקרה, אנו ממליצים להתייעץ עם הווטרינר לגבי הטיפול המתאים ביותר לכלבכם.

ואגב – המזון אינו אחד מהגורמים לצבע באזור שביל הדמעות (כפי שנוטים לחשוב חלק מהבעלים…).

הפוסט עודף דמעות אצל כלבים הופיע לראשונה ב-Spets.

מצבו הגופני של הכלב שלכם מעיד במידה רבה על תזונתו. אם לא יקבל את רכיבי המזון החיוניים לגופו, יפגע הדבר במצבו הגופני הכללי.

היעזרו בתמונה שלפניכם ובשאלות הנלוות אליה על מנת לבחון באיזו מידה הכלב שלכם זוכה לתזונה המתאימה לו. אם אינכם יכולים לענות בתשובות “כן” על כל השאלות, זה הזמן לשקול להעביר את הכלב שלכם למזון באיכות גבוהה.

* המידע המוגש כאן אינו מהווה תחליף להתייעצות עם וטרינר מוסמך.

בדיקות שגרתיות

חשוב שתבדקו בעצמכם את הכלב שלכם באופן קבוע וסדיר כדי לעקוב אחר מצב בריאותו.

הרגילו אותו לשגרה של נוהלי בדיקה וטיפוח יומיומיים (עדיף להרגיל אותו לכך בגיל כמה שיותר צעיר).

פעם אחת בשבוע לערך בדקו היטב את עיניו, אוזניו, פיו, רגליו וציפורניו. התהליך יארך דקות אחדות בלבד ותגלו שהוא יעיל בגילוי מוקדם של פציעה או חבלה, בטרם יחמירו. אם תגלו דבר מה חריג – אל תהססו להתייעץ עם הווטרינר.

עיניים

ודאו שעיני הכלב אינן אדומות או מודלקות, שאינן דומעות יותר מכרגיל, שלא חל שינוי בגוון הקרנית ושעפעפיו אינם סגורים למחצה.

אם הכלב מרבה לשפשף את עיניו יותר מכרגיל, בדקו היטב אם אם אינן מודלקות. במקרה של ספק – פנו לווטרינר.

תוכלו לשמור על בריאות עיניו של כלבכם אם תקפידו על נקיונן: נגבו את אזור עיניו בעדינות באמצעות פיסת צמר גפן נקייה טבולה במים פושרים.

אוזניים

אוזניים בריאות הן נקיות, חסרות ריח וצבען ורדרד.

אם האוזן מפרישה שעווה או נוזלים מדיפי ריח רע, או אם הכלב מרבה להתגרד או לטלטל ראשו בחזקה – יש לפנות מייד לווטרינר.

כדי לשמור על בריאות האוזניים נקו בעדינות את השטחים החיצוניים הגלויים באמצעות פיסת צמר גפן טבולה במעט מים או בעזרת טיפות אוזניים המיועדות לניקוי. שימו לב שלא לחדור לעומק האוזן.

ניקוי האוזניים חיוני בעיקר אצל כלבים בעלי אוזניים שמוטות, המועדים יותר מכלבים אחרים לזיהומי אוזניים.

כפות רגליים

אם הכלב מרבה ללקק את אחת מכפות רגליו או משאיר אותה מורמת בשעת ההליכה, ייתכן שישנה בעיה כלשהי.
בדקו את הרגל בעדינות:

ודאו כי גוף זר אינו נעוץ בין כריות כף הרגל או בפרווה המקיפה אותן. אם לא מתגלה כל סימן ברור לפציעה, הרימו לאט את כף הרגל ולחצו בעדינות רבה על כל אחד מחלקיה – ייתכן שהפגיעה היא פנימית. אם יש חשש לכך, התייעץ עם הווטרינר.

שמרו על ניקיון כפות רגלי הכלב

הרחיקו מהן אניצי עשב, קוצים, אבנים קטנות או כל גוף זר אחר שננעץ בהן.

במקרה שיש צורך לגזור מעט מפרוותו, השתמשו במספריים קהי קצוות על מנת שלא לפצוע את העור הרך של כף הרגל.

שיניים וחניכיים

שיני החלב של גורי כלבים נושרות בטווח הגיל 4-6 חודשים ואז צומחות השיניים הקבועות.

אל תיבהלו אפוא, אם תמצאו את אחת משיניו הקטנות של הגור שלכם מוטלת על הרצפה או נעוצה במשחקי הכרסום שלו (הרחיקו את השן כדי שהגור לא יבלע אותה).

בדקו אם יש נפיחות כלשהי בפיו, ודאו שאין שום חלקיק זר נעוץ בין שיניו. לאחר בקיעת השיניים הקבועות, בדקו את צבען, ודאו שאין בהן סימני ריקבון, שאינן שבורות או רופפות.

בדקו גם אם החניכיים דלוקות או נסוגות. חניכיים בגוון חיוור הן לעתים סימן מחלה או לבעיה בריאותית כלשהי.

הקלו על הגור שלכם בעת בקיעת שיניו בכך שתספקו לו עצם מעור קשיח או כדור גומי קשה שיוכל לנעוץ בו את שיניו. שאם לא כן, קרוב לוודאי שיעדיף את חפצי הבית.

הידעתם ש- 85% מהכלבים סובלים מבעיות שיניים וחניכיים בבגרותם?

לכן, כל כך חשוב שלאחר בקיעת השיניים הקבועות תקפידו לשמור על בריאותן:

מזון יבש באיכות גבוהה יסייע בכך, לצד ניקיון השיניים במברשת שיניים בתדירות קבועה. בנוסף, מומלץ לבקר אצל הווטרינר פעם בחצי שנה לבדיקה שגרתית.

משקל גוף תקין

חשוב לעקוב באופן קבוע אחר משקל הכלב החל מגיל צעיר כדי למנוע משקל עודף או השמנת יתר.

המחשבה שכמות גדולה יותר של אוכל תגרום לגור להיות גדול וחזק יותר אינה נכונה והתוצאה שלה היא גור (וכלב בוגר) שמן. השמנה גורמת ללחץ על השלד, העצמות עדיין בתהליך גדילה והעומס עליהן יכול להביא להתפתחות לא תקינה.

איתור מחלות

נסו לעקוב אחר הסימנים הבאים העשויים להעיד על בעיות בריאות:

• אובדן תיאבון מתמשך.
• ירידה או עלייה פתאומית במשקל.
• אובדן משקל הדרגתי מתמשך.
• עייפות או חוסר היענות לבצע תרגולים.
• צימאון מוגבר.
• מתן שתן לעתים תכופות מאוד, או לעתים רחוקות מאוד.
• שלשול / צואה רכה במיוחד / צואה עם סימני דם.
• הקאות חוזרות.
• הפרשת רוק מוגברת או נשימה לא סדירה.
• פרווה חסרת ברק או מדולדלת.

אם גיליתם אחד מהסימנים הללו, עקבו בקפידה אחר הכלב שלכם כדי לבדוק אם התופעה מתמשכת.

ויתור על ארוחה אחת עדיין אינו סימן ל”אבדן תיאבון” כך שאין סיבה לדאגה, אבל רצוי לגלות ערנות.

ובכל מקרה, כלל ברזל: אם הכלב נראה לכם חולה, פנו מייד לווטרינר.

רק בריאות!

הפוסט טיפים לבדיקת מצב בריאותו של כלבכם הופיע לראשונה ב-Spets.

באופן כללי, חתולים עמידים למחלות יותר מרוב חיות המחמד, אך עדיין הם חשופים להדבקות במחלות ולסיכונים סביבתיים.

עד גיל 8 שבועות, הגור עדיין מוגן על ידי הנוגדנים של אימו אותם קיבל במהלך ההריון וההנקה.

לאחר שנפרד מאמו והגיע לגיל 8 שבועות, עליו לקבל חיסון ראשון אצל הווטרינר. הווטרינר יבדוק את מצבו הפיסי והבריאותי של הגור, יחסנו וימליץ על טיפול נגד תולעי מעיים וטפילים חיצוניים.

תזונה נכונה כבר מגיל צעיר מחזקת את המערכת החיסונית, והווטרינר ימליץ גם על המזון המתאים לגור.

האכלת הגור במזון איכותי המותאם לגורי חתולים, תספק לו את כל אשר הוא צריך לגדילה ולהתפתחות אופטימליים. תזונה נכונה אף תמנע בעיות בשיניים ובחניכיים.

העדיפו מזון מאיכות טובה בעל נעכלות גבוהה, כך כמות הצואה של הגור תהיה קטנה, עם ריח מינימלי וקלה לפינוי.

עיניים

מעט דמעות בעיניים או הפרשה יבשה בזווית העין – הן תופעות מוכרות ולא מדאיגות. יש לנקות את זווית העין עם מגבון מיוחד או מטלית רטובה. אין להשתמש במגבונים המיועדים לתינוקות!

אם ההפרשות מהעין הן מסיביות ובצבע צהוב מוגלתי – יש לגשת לווטרינר.

אוזניים

אם הגור מטלטל את ראשו או מגרד בסביבת האוזניים, ייתכן והוא סובל מהטפיל אקרית האוזניים.

יש לגשת לווטרינר לקבלת טיפול מתאים.

שיניים

יש לבדוק את השיניים ואת צבע החניכיים.

אם לגור יש ריח רע מהפה, או שהוא מרייר באופן מסיבי או שיש לו קשיים באכילה – יש לפנות לווטרינר.

סימני מחלה

תוך השהות עם הגור המשעשע והבילוי איתו לומדים להכירו: את אישיותו הייחודית, התנהגותו, הרגלי האכילה שלו וגם את אופי הפרשותיו.

שינויים באחד מהדפוסים הרגילים עלול לרמוז על התפתחות מחלה.

למשל:

שינוי במצב הרוח, אפאתיות, חוסר תאבון, צמא בלתי רגיל, עליה או ירידה פתאומית במשקל, שינוי במצב העור והפרווה, שלשול, עצירות, הקאות, קשיי נשימה, קשיים במתן שתן, עיניים דומעות, נזלת, התנהגות מוזרה.

אם סימפטומים אלו נמשכים, עליכם לגשת בהקדם לווטרינר.

גור בריא = גור שמח

רוב הגורים המחוסנים, המטופלים נכון נגד טפילים ואשר אוכלים מזון איכותי – נהנים מבריאות טובה וממצים להנאתם ולהנאתכם את תקופת “ילדותם” המאושרת.

הפוסט בריאותו של גור החתולים הופיע לראשונה ב-Spets.